החלטה בתיק עע"ם 6907/10

           זוהי בקשה למתן סעד זמני לפיו יימנע המשיב מהרחקתה של המבקשת 2 (להלן: המבקשת) מישראל או ממעצרה, עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור), בו נדחתה עתירת המבקשים להסדרת מעמדה של המבקשת.

1.        המבקשת, אזרחית הפיליפינים כבת 53, הגיעה לישראל בשנת 2000 כעובדת בתחום הסיעוד. אשרת העבודה של המבקשת הוארכה מעת לעת עד שבחודש ינואר 2008 נפטרה מעסיקתה האחרונה ומשכך היה עליה לעזוב את הארץ. המבקשת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין ובחודש אפריל 2008 פנתה ללשכת המשיב בבקשה לקבלת מעמד בטענה שהיא בת-זוגו של אזרח ישראלי בשם נתן שרעבי (להלן: שרעבי ו-הפנייה הראשונה, בהתאמה). המשיב מציין כי ההתרשמות הראשונית מכנות הקשר בין המבקשת ושרעבי הייתה שלילית, וכחודש לאחר מכן נסגר תיק הבקשה מפני שלא הוגשו המסמכים שנדרשו לצורך הטיפול בה. בהמשך, ביום 16.2.2009, התייצבה המבקשת בלשכת המשיב יחד עם המבקש 1 (להלן: המבקש), אזרח ישראלי כבן 70, והשניים ביקשו כי יוסדר מעמדה בישראל מכוח היותם בני-זוג (המבקשים מציינים כי פנו למשיב בהקשר זה כבר בסוף שנת 2008). לאחר שהמסמכים הרלוונטיים הועברו למשיב ונערך למבקשים ראיון, דחה המשיב ביום 9.2.2010 את הבקשה מן הטעם שבראיון עלה כי המבקשים אינם חיים יחד ואינם מנהלים משק בית משותף, וההתרשמות מכנות הקשר ביניהם הייתה שלילית. לאחר שנדחתה פנייה נוספת של המבקש בעניין זה, הגישו המבקשים את עתירתם לבית משפט קמא. 

2.        בפסק דינו מיום 1.9.2010 דחה בית משפט קמא את העתירה, בציינו כי מתגובת המשיב עולות עובדות שלא הוזכרו בעתירה, ודי בכך על מנת לדחותה הן מחמת חוסר תום לב והן לגופם של דברים. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בעתירה לא נזכרה הפנייה הראשונה שפנתה המבקשת אל המשיב לעניין קבלת מעמד מתוקף היותה בת-זוגו של שרעבי; כי הפנייה נשוא העתירה בוצעה רק בפברואר 2009 ולא בתחילת שנת 2008, כפי שצוין בעתירה; וכי הפנייה הראשונה בעניין שרעבי בוצעה בשנת 2008 ואילו בעתירה נטען כי המבקשים חיים כבני-זוג החל מאמצע שנת 2007 והדברים אינם מתיישבים. בנוסף לכך קבע בית המשפט כי החלטת המשיב לפיה לא הוכחה כנות הקשר בין המבקשים מעוגנת היטב בעובדות ומבוססת על פערים וסתירות שנתגלו בגרסאות המבקשים בראיונות, ועל כן אין עילה להתערב בהחלטה זו.

3.        ביום 21.9.2010 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, ועימו הבקשה שבכאן. לטענת המבקשים, הם הגישו את בקשתם ואת עתירתם בתום לב והפרטים המצוינים בעתירה בדבר המועדים שבהם הכירו, עברו לגור יחד ופנו להסדרת מעמדם - אינם נכונים ומעולם לא נמסרו על-ידם לבאת-כוחם. העתירה נוסחה, לטענתם, ברשלנות ובזלזול, והם חתמו על התצהיר שצורף לה מבלי שבאת-כוחם תקרא בפניהם את העובדות שצוינו בה. המבקשים טוענים כי הם הכירו לפני כשלוש שנים כאשר המבקשת עבדה אצל מעסיקתה האחרונה והתפתח ביניהם קשר זוגי במסגרתו נהגה המבקשת לבקר את המבקש בביתו בסופי שבוע. לאחר פטירת המעסיקה בתחילת שנת 2008 חוותה המבקשת משבר עמוק וניתקה מגע מן המבקש. בתקופה זו פגשה את שרעבי שהציע לה לפנות עימו למשרד הפנים, והם עשו כן ללא ידיעת המבקש. הקשר בין השניים לא עלה יפה, והמבקשת שבה לביתו של המבקש וחידשה את הקשר עימו בחודש נובמבר 2008. המבקש, שדבר הגשת הבקשה הראשונה נודע לו רק עם הפנייה למשרד הפנים, שמח שהמבקשת החליטה לשוב אליו וסלח לה על כך. מאז, כך נטען, גרים המבקשים יחד ומנהלים חיים משותפים. המבקש מציין כי הוא קשור למבקשת, אוהב אותה ומכבדה כבת-זוגו ואף זקוק לעזרתה באשר היא מנהלת את ענייניו, שומרת על ביתו ומטפלת בו, והוא נזקק לה נוכח בעיותיו הרפואיות. בערעור טוענים המבקשים כי לא נערך להם שימוע נוסף אף שהובטח שכך ייעשה; כי מן הראוי היה לבחון את כנות הקשר "בשטח", תוך יצירת קשר עם קרוביהם, ביקור בדירתם ובחינת התמונות והתצהירים הרבים שהגישו, ולא רק בהתבסס על הראיונות; כי לא נמסר להם פרוטוקול הראיונות טרם הגשת העתירה; וכי המבקשת שהתה בישראל באופן בלתי חוקי בין החודשים מאי ונובמבר 2008 בלבד, ולא כפי שטוען המשיב. עוד טוענים המבקשים כי הפנייה הראשונה לא נזכרה בעתירה כיוון שהם לא ייחסו לכך חשיבות ואין הדבר מלמד על חוסר ניקיון כפיים מצידם; כי סגירת התיק לאחר זמן קצר מלמדת על ניתוק הקשר עם שרעבי; כי תיאור הראיונות שנערכו להם אינו מדויק ומטעה; כי עורך הראיון למבקשת לא הבין את דבריה ואת המבטא שלה; וכי הסתירות הטכניות שעלו בראיונות אינן מצדיקות את הפגיעה הקשה בזכותם לחיי משפחה ללא בדיקה נוספת.

4.        המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית משפט קמא בו נקבע באופן חד-משמעי כי החלטת המשיב מושתתת על בסיס ענייני וכי מסירת פרטים כוזבים על-ידי המבקשים וחוסר ניקיון הכפיים בהתנהלותם היוו עילה מספקת לסירוב לבקשה ולדחיית העתירה על הסף. המשיב טוען כי הטענות המועלות בערעור בכל הנוגע לשימוע הועלו בבית משפט קמא ונדחו על-ידו, וככל שמופיעות בו טענות חדשות דינן להידחות כיוון שאין מקום להעלותן לראשונה בערכאת הערעור. אשר לטענת המבקשים לפיה באת-כוחם הקודמת מסרה עובדות שגויות לבית המשפט טוען המשיב כי המבקשים תמכו את עתירתם בתצהירים רבים מטעמם ומטעם מכריהם, ואין בטענה כללית זו כדי להסביר את התמיהות והסתירות שעלו בבית משפט קמא. כמו כן טוען המשיב כי מן השימועים עולה שההיכרות בין המבקשים אינה תואמת את מידת ההיכרות שניתן לצפות לה מבני-זוג והוא מדגיש כי אף שהמבקשים טענו שהם מכירים מזה כשלוש שנים, במהלך תקופה זו ביקשה המבקשת לקבל מעמד כבת-זוגו של אחר. המשיב סבור כי המבקשת מחפשת "נקודת אחיזה" שתאפשר לה להמשיך ולשהות בישראל וכי דחיית הבקשה הינה סבירה ומתחייבת בנסיבות העניין. לבסוף טוען המשיב כי הרחקתה של המבקשת מישראל לא תיצור מצב בלתי הפיך, שכן אם הערעור יתקבל היא תוכל לשוב לישראל ללא קושי.

5.        דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי המבקש סעד זמני בשלב הערעור נדרש להראות שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים, פיסקה 5 (טרם פורסם, 23.8.2009)). במקרה דנן, וככל שהדבר נוגע לסיכויי הערעור עומדות בפני המבקשים משוכות לא פשוטות, נוכח הפנייה הראשונה של המבקשת ושרעבי לקבלת מעמד שלא הוזכרה כלל בעתירה; סמיכות הזמנים שבין פנייה זו ובין הפנייה נשוא הערעור; קביעתו של בית משפט קמא בדבר חוסר ניקיון כפיים מצד המבקשים, וציון פרטים מעוררי תמיהה בעתירה שכעת נטען על ידי המבקשים כי הם אינם נכונים תוך הטלת דופי בבאת-כוחם דאז (למשל באשר למשך החיים המשותפים של המבקשים). לכל אלה יש להוסיף את הסתירות שנתגלו בראיונות עמם ואת העובדה שהמבקשת שהתה בישראל שלא כדין מאז פטירתה של מעסיקתה האחרונה וגם לאחר שפנייתה הראשונה למשיב (עם שרעבי) נדחתה. בהתחשב בכל האמור לעיל נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שיציאת המבקשת מן הארץ איננה סוף פסוק והמבקש יוכל להמשיך ולנהל את הערעור וככל שזה יתקבל תוכל המבקשת לשוב לישראל (ראו: עע"ם 2167/09 איבנצ'וק נ' מדינת ישראל-משרד הפנים, פיסקה 9 (טרם פורסם, 26.3.2009); עע"ם 7983/09 לוי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל, פיסקה 8 (טרם פורסם, 19.10.2009); עע"ם 7412/10 שרעבי נ' לשכת האוכלוסין, משרד הפנים-מדינת ישראל, פיסקה 8 (טרם פורסם, 9.11.2010)), דין הבקשה להידחות.

           אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ח' כסלו, תשע"א (15.11.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מא

מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: